לא אורז ולא בורגול: מג דרה קינואה ממכר בסיר אחד

בבית שלי מג דרה תמיד הייתה “אוכל של אמא” כזה, חם ומנחם, אבל כשהתחלתי לעבוד כשפית ולכתוב מתכונים רציתי גרסה מרעננת וקצת יותר בריאה. כך נולדה המג דרה קינואה ועדשים הזו: אוורירית, נימוחה, ובאמת נמס בפה עם הבצל המטוגן. היא גם דל פחמימות יחסית לאורז, עשירה בחלבון בזכות העדשים והקינואה, ומושלמת לארוחה באמצע שבוע או לשבת. אצלנו היא נעלמת מהסיר וזה לגמרי ממכר.

רשימת מרכיבים

• קינואה: 1 כוס קינואה (לבנה או טריקולור), שטופה היטב
• עדשים: 1 כוס עדשים שחורות (בלוגה) או ירוקות, שטופות
• בצל: 3 בצלים גדולים פרוסים דק
• 4 כפות שמן זית (או 3 כפות שמן זית + כף שמן קוקוס לטעם “של סבתא”)
• 1 כפית כמון
• 1 כפית כוסברה טחונה (אופציונלי אבל משגע)
• 1/2 כפית קינמון (רק רמז, עושה את זה מעלף)
• 1 עלה דפנה
• 1 ו-1/2 כפיות מלח (להתחיל מכפית ולהתאים בסוף)
• 1/2 כפית פלפל שחור
• 2 ו-3/4 כוסות מים רותחים (בערך)
• להגשה: 1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה או כוסברה
• להגשה מרעננת: פלחי לימון

אופן ההכנה

1. אני מתחילה עם השטיפות: שוטפים קינואה במסננת צפופה 30–60 שניות עד שהמים יוצאים צלולים (זה מוריד מרירות). את העדשים שוטפים ומסננים, ובודקים שאין אבנים קטנות.
2. בסיר רחב עם תחתית עבה מחממים שמן זית על אש בינונית. מוסיפים את הבצל הפרוס ומתחילים לטגן לאט, עם סבלנות. זה השלב שעושה את כל הקסם, והוא גם הסוד למרקם הנימוח והטעם העמוק.
3. מטגנים 15–20 דקות, מערבבים כל כמה דקות. כשהבצל זהוב-כהה ומתחיל להיראות מקורמל (אבל לא שרוף), מוציאים בערך שליש ממנו לקערה להגשה מעל.
4. לסיר עם רוב הבצל מוסיפים כמון, כוסברה טחונה וקינמון. מערבבים 30 שניות עד שעולה ריח משגע של תבלינים קלויים.
5. מוסיפים את העדשים, מערבבים דקה עם הבצל והתבלינים כדי שיספגו טעם. מוסיפים את הקינואה ומערבבים עוד חצי דקה.
6. מוסיפים מים רותחים, עלה דפנה, מלח ופלפל. מביאים לרתיחה חזקה.
7. ברגע שרותח, מנמיכים לאש קטנה, מכסים ומבשלים 18–22 דקות. אם השתמשתם בעדשים ירוקות גדולות במיוחד, לפעמים צריך עוד 3–5 דקות.
8. כשהנוזלים נספגו והקינואה נראית “פתוחה” (רואים את הטבעת הלבנה סביב הגרגרים), מכבים את האש. כאן אני עושה משהו שלמדתי מהמטבח המקצועי: משאירים מכוסה 10 דקות בלי לגעת, כדי שהאדים יסיימו את העבודה והמרקם יצא אוורירי ולא דייסתי.
9. פותחים מכסה, מוציאים את עלה הדפנה, ומאווררים עם מזלג בעדינות. טועמים ומתקנים מלח, ואם בא לי טוויסט מרענן אני מוסיפה כמה טיפות לימון כבר בשלב הזה.
10. מגישים חם, מפזרים מעל את הבצל המטוגן ששמרנו ופטרוזיליה קצוצה. ליד שמים לימון לסחיטה, וזה פשוט מושלם.

הערות ושדרוגים

אם אתם אוהבים בצל ממש “של אמא”, אפשר לטגן אותו עוד 5 דקות עד שהוא חום כהה ומתוק. רק תשמרו על אש בינונית-נמוכה ותערבבו כדי שלא יישרף, כי בצל שרוף יהרוס את כל הסיר.

לגרסה עוד יותר עשירה בחלבון, אני מוסיפה בסוף 1/2 כוס גרגרי חומוס מבושלים או קופסת חומוס שטופה. זה יוצא משביע ברמות ועדיין מרגיש בריא.

רוצים חרפרף? צ’ילי יבש גרוס או חצי כפית בהרט מוסיפים עומק “מעלף”. בבית אני מגישה עם סלט קצוץ מרענן ומלפפון, וזה מתחבר נהדר.

לשדרוג חגיגי, אפשר להוסיף מעל שקדים פרוסים קלויים או צנוברים. אני קולה אותם במחבת יבשה 2–3 דקות ושומרת ליד, זה נותן קראנץ’ ממכר.

אם יוצא לכם מעט יבש, אל תילחצו: מערבבים 2–4 כפות מים רותחים, מכסים ל-5 דקות וזה חוזר להיות נימוח. ואם יצא רטוב מדי, פותחים מכסה ומבשלים עוד 2–3 דקות על אש קטנה.

שאלות ותשובות

1) אפשר להשתמש בעדשים כתומות?
אפשר, אבל המרקם יהיה יותר רך ודייסתי כי עדשים כתומות מתפרקות מהר. אם זה מה שיש בבית, קיצרו זמן בישול והכניסו אותן רק אחרי 8–10 דקות בישול של העדשים/קינואה, או עשו גרסה “מג דרה קרמית”.

2) מה ההבדל בין קינואה לבנה לטריקולור במתכון?
קינואה לבנה יוצאת יותר נימוחה ואוורירית. טריקולור נותנת ביס יותר מודגש ומראה יפה, אבל לפעמים דורשת עוד 1–2 דקות בישול.

3) זה באמת דל פחמימות?
יחסית למג דרה אורז זו אופציה דל פחמימות יותר, כי קינואה ועדשים מביאות יותר חלבון וסיבים. עדיין יש פחמימות בקטניות ובדגנים, אז זה “דל יחסית” ולא נטול.

4) איך שומרים שלא ייצא מריר מהקינואה?
השטיפה היא הכול. אני שוטפת במסננת צפופה עד שהמים צלולים ומשפשפת בעדינות עם היד. זה מוריד את הציפוי הטבעי (ספונין) שגורם למרירות.

5) אפשר להכין מראש?
כן, וזה אפילו משתבח. מקררים בקופסה אטומה עד 4 ימים, ומחממים עם 1–2 כפות מים במחבת או במיקרו כדי להחזיר רכות.

6) איך מקפיאים מג דרה קינואה ועדשים?
מחכים שיתקרר לגמרי, מחלקים למנות ומקפיאים עד חודשיים. להפשרה אני מעבירה ללילה במקרר ומחממת עם מעט מים, אחרת זה עלול להתייבש.

7) אפשר בלי טיגון בצל?
אפשר, אבל אז זה כבר לא אותו טעם “של סבתא”. אם חייבים קליל, קולים בצל עם 1–2 כפות שמן בלבד ומוסיפים בסוף בצל ירוק ופטרוזיליה להרמת טעמים.

8) למה משאירים מכוסה 10 דקות אחרי הבישול?
זה טריק של שיטה מקצועית: האדים מסיימים בישול ומייצבים את הגרגרים. התוצאה אוורירית יותר, והכול נמס בפה בלי להפוך לדייסה.

9) איזה סיר הכי מתאים?
סיר רחב עם תחתית עבה. בסיר דק הבצל נשרף מהר מדי, ואז במקום טעם ממכר תקבלו מרירות. אם יש לכם סוטאז’ עם מכסה, זה מושלם.

10) אפשר להפוך את זה לסלט קר?
כן, וזה ממש מרענן. מקררים, מוסיפים עוד לימון, שמן זית, הרבה ירק קצוץ ומלפפון/עגבנייה. רק תטעמו ותתקנו מלח כי בקור הטעמים נחלשים.

11) מה מגישים ליד כדי להפוך לארוחה מלאה?
אני אוהבת להגיש עם סלט ירקות גדול וטחינה או יוגורט טבעי בצד (אם לא חייבים פרווה). זה משלים חלבון, נותן רעננות, ומרגיש כמו ארוחה שלמה.

12) איך יודעים שהעדשים מוכנות אבל לא מתפרקות?
הן צריכות להיות רכות עם ביס קל. אם הן קשות, מוסיפים 1/4 כוס מים רותחים ומבשלים עוד 3–5 דקות. אם הן מתחילות להתפרק, כבו ותנו למנוחה מכוסה.